נדחו בקשות לעיכוב ביצוע פס"ד כספי ולעיכוב הפקדת ערובה כתנאי למתן רשות להתגונן

           זוהי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' קיסרי), לפיה נדחה ערעור המבקשת על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' הרשמת ש' פומרנץ), אשר דחה בקשה לעכב את ביצועו של פסק דין חלקי ואת ביצועה של החלטה בעניין הפקדת ערובה כתנאי למתן רשות להתגונן. 

1.             המבקשת, עיריית צפת, כרתה חוזה עם המשיבה, חברת פיתוח הארץ - בניה ותשתיות 2001 בע"מ, להקמת חוות סוסים בבית ספר בעיר. משהמבקשת לא עמדה בהתחייבויותיה על-פי החוזה, הגישה המשיבה נגדה תביעה כספית בסדר דין מקוצר לתשלום חובה בסך 1,102,016 ש"ח.

2.             המבקשת הגישה בקשה למחיקת כותרת וכן בקשת רשות להתגונן. בית המשפט השלום דחה את הבקשה למחיקת כותרת וקיבל את בקשת הרשות להתגונן בחלקה, תוך שהתנה את מתן הרשות בהפקדת ערבות בסך 500,000 ש"ח. בהחלטתו, נסמך בית המשפט על העובדה כי ארבע מתוך חמש החשבוניות שעמדו בבסיס תביעת המשיבה אושרו על-ידי המבקשת ועל כן דחה את בקשת המבקשת למתן רשות להתגונן ככל שזו התייחסה לחוב הנוגע לחשבוניות שאושרו, בסך 239,971 ש"ח. בית המשפט אף דחה את בקשת המבקשת למחיקת כותרת, בקבעו כי כל רכיבי התביעה, לרבות הרכיב שעניינו נזקים שנגרמו למשיבה בגין אובדן ימי עבודה וכלים, נתמכים כדבעי בראיות בכתב והסכומים הנתבעים במסגרת זו הם סכומים קצובים.

בית המשפט הוסיף כי טענת המבקשת, לפיה הוגבלה חבותה על-פי החוזה לסכום של 250,000 ש"ח על-ידי הפניה לנספח שנחתם בין הצדדים הינה בעייתית, על רקע התחייבותה המפורשת בחוזה לתשלום סכום של כ-1.3 מיליון ש"ח. עם זאת, קבע בית המשפט כי למרות שהגנתה של המבקשת דחוקה, לא ניתן לשלול אותה לחלוטין ועל כן התיר לה להתגונן על יתרת סכום התביעה, בכפוף להפקדת ערובה כאמור. בהמשך להחלטה זו ניתן פסק דין חלקי המחייב את המבקשת בתשלום 239,971 ש"ח (להלן: פסק הדין החלקי).

3.             המבקשת הגישה בקשה לעיכוב ביצוע החלטה זו לבית משפט השלום, וזאת עד להכרעה בערעור שהגישה על פסק הדין החלקי. בית המשפט דחה את הבקשה בקבעו כי הלכה היא שאין מעכבים ביצועו של פסק דין כספי. באשר להפקדת הערובה, ציין בית המשפט כי זו נקבעה בשל סיכוייו הדחוקים של הערעור וכי לאור העובדה שמצבה הכלכלי של המבקשת שפיר ואין כל חשש שלא תוכל להשיב לעצמה את הסכום שיופקד, אין לעכב גם את ביצוע ההפקדה.

4.             המבקשת ערערה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי וזה דחה את הערעור. מאחר ולא הייתה מחלוקת בנוגע למצבה הכלכלי הקשה של המשיבה אשר בגינו קיים חשש לפיו המבקשת לא תוכל להשיב לעצמה כספים שישולמו לפי פסק הדין החלקי, התמקד בית המשפט בבחינת סיכויי הערעור. באשר לעיכוב ביצוע פסק הדין החלקי, דחה בית המשפט את טענת המבקשת לפיה שגה בית המשפט קמא בחישוב הסכום אותו היא חייבת למשיבה, שכן מצא כי בדיון שנערך בפניו לא הוכח כי המבקשת אכן שילמה את הסכום אותו היא טוענת כי שילמה. כמו כן, הצטרף בית המשפט קמא לעמדת בית משפט השלום באשר לבעייתיות בטענת המבקשת בדבר הגבלת אחריותה בחוזה על-ידי ההפניה לנספח. לאור זאת, קבע בית המשפט כי גם בהתחשב במצבה הכלכלי של המשיבה, סיכויי הערעור על פסק הדין החלקי הינם מעורפלים ואינם מצדיקים עיכוב ביצוע.

באשר להחלטה על התניית הרשות להתגונן בהפקדת ערובה, קבע בית המשפט כי לו היה דן בהחלטה כערכאת ערעור ייתכן והיה מקבל את הערעור עליה, שכן זו לא נומקה די הצורך, ואולם, מאחר ועניינה של הבקשה הוא בעיכוב ביצוע ההחלטה, משהמבקשת לא הראתה מהו הנזק שייגרם לה כתוצאה מהפקדת הערובה במועד שנקבע, אין לקבל גם את הבקשה לעניין זה. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.             המבקשת טוענת כי בית המשפט קמא שגה כאשר על אף מצבה הכלכלי הקשה של המשיבה, אשר אינו שנוי במחלוקת, קבע כי די בכך שסיכויי הערעור "מעורפלים" כדי להביא לדחיית הבקשה. לטענתה, ההלכות בעניין עיכוב ביצוע קובעות כי כאשר מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש, יש לבחון את סיכויי הערעור בצורה מדוקדקת. עוד טוענת המבקשת כי בית המשפט לא בחן את מכלול טענותיה באשר לסיכויי הערעור, ואף התעלם לחלוטין מן הטענות הנוגעות להחלטה שלא לקבל את הבקשה למחיקת כותרת. לטענתה, גם סיכויי הערעור ביחס לפסק הדין החלקי שניתן הינם טובים, שכן עומדות לה טענות הגנה חזקות גם בהקשר זה. לעניין זה מצביעה המבקשת על טענות בדבר ליקויים בביצוע הפרויקט אשר בגינם קיבלה חוות-דעת חיצונית לפיה יש להקפיא את התשלומים למשיבה וכן טענת קיזוז העומדת לה. כמו כן, טוענת המבקשת כי על-פי החוזה בין הצדדים אין באישור החשבוניות בלבד כדי להעיד על זכאות המשיבה לתשלומים וכי בנסיבות העניין לא התקיימו תנאים מקדימים נוספים לתשלום. בנוסף, נטען כי בית משפט השלום שגה כאשר דחה טענות אלו בנימוק כי המבקשת לא העידה את האחראי על הפרויקט מטעמה אלא את מי שנתן את חוות-הדעת באשר למצב הפרויקט.

בנוסף, טוענת המבקשת כי בית המשפט קמא התעלם מן הטענות האמורות ודן רק בטענה לפיה היה על בית משפט השלום להפחית מפסק הדין החלקי סכום של לפחות 120,000 ש"ח אותו שילמה המבקשת, אך שגה בהבנת הטענה. לפיכך, טוענת המבקשת כי יש לקבל את בקשת עיכוב הביצוע ככל שהיא נוגעת לפסק הדין החלקי. באשר להחלטה על הפקדת הערובה, טוענת המבקשת כי בית המשפט קמא שגה כאשר קבע כי לא הראתה כי ההפקדה תגרום לה לנזק שכן ברור כי הפקדת הערבות תמנע ממנה לעשות שימוש בסכום שיופקד לטובת הציבור, בעוד שממילא עד להכרעה בתובענה העיקרית לא תוכל המשיבה לעשות שימוש בסכום זה.

6.             המשיבה טוענת מנגד כי המבקשת לא העלתה בבקשה כל עילה המצדיקה את התערבותה של ערכאת ערעור ב"גלגול שלישי", לאחר ששתי ערכאות דחו את הבקשה, וכי הבקשה אינה מעוררת כל שאלה עקרונית משפטית החורגת מעניינם של הצדדים. בנוסף, סומכת המשיבה ידיה על קביעות הערכאות הקודמות, לפיהן סיכויי ערעורה של המבקשת אינם גבוהים ומוסיפה כי העוול שנגרם למשיבה כתוצאה מפעולותיה של המבקשת מצדיק אף הוא את דחיית הבקשה.

7.             לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובהחלטות הערכאות הקודמות, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, אין בהגשת ערעור, כשלעצמה, כדי לעכב ביצועו של פסק דין (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). על מנת שבית המשפט ייעתר לבקשה, על הטוען להראות כי סיכויי קבלת הערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שביצוע פסק הדין יגרום לו לנזק בלתי-הפיך (ראו למשל: בש"א 2996/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב יפו, פ"ד נ(1) 668, 672 (1996)). בפרט נכונים הדברים כאשר המדובר בעיכוב ביצועו של פסק דין כספי, אשר לגביו ההנחה היא כי ככלל אינו מסב נזק בלתי-הפיך. אמנם, במקרה דנן, אין מחלוקת כי מצבה הכלכלי של המשיבה הינו כזה המעלה חשש אמיתי כי המבקשת לא תוכל להשיב לעצמה כספים שישולמו במסגרת פסק הדין החלקי (ראו למשל: ע"א 811/07 מכבי שירותי בריאות נ' עזבון המנוח משה גולובי ז"ל (לא פורסמה, 15.2.2007)). ראיה לכך נעוצה בעובדה כי על כספי זכייתה של המשיבה לפי פסק הדין החלקי כבר הוטל עיקול לטובת אחד מנושיה. ואולם, יכולתה של המבקשת להשיב לעצמה את הכספים שישולמו אינה ממצה את בחינת מאזן הנוחות, שכן יש לבחון את הנזק שייגרם למבקשת כתוצאה מביצוע מיידי של פסק הדין לעומת הנזק שייגרם למשיבה מעיכובו (ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' גורן, (לא פורסמה, 1.12.2005); עע"מ 6572/06 עיריית אשדוד נ' חן המקום בע"מ, סעיף יא להחלטה (לא פורסמה, 3.9.2006)). המשיבה בענייננו היא חברה פרטית הנמצאת בבעלות אדם יחיד אשר כאמור הוטלו עיקולים על כספי זכייתה עקב חובות. עיכובו של ביצוע פסק הדין יגרום לה נזק רב. המבקשת, לעומת זאת, לא טענה כי מצבה הכלכלי הוא כזה אשר יקשה עליה לשלם את הסכום בו חויבה. אין להתעלם אמנם מכך שכספיה הינם למעשה כספי ציבור, אך לא מצאתי כי בעניין זה כשלעצמו יש כדי להוביל למסקנה לפיה מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת באופן המצדיק סטייה מהכלל הנוהג לפיו אין לעכב ביצוע פסק דין.  

8.             באשר לסיכויי הערעור, שתי הערכאות הקודמות אשר דנו במקרה קבעו כאמור כי סיכויי הערעור אינם מצדיקים את עיכובו של פסק הדין. לא מצאתי להתערב בקביעה זו. אמנם, יש טעם בטענת המבקשת כי על בית המשפט קמא היה לבחון ביתר פירוט את מכלול הטענות שהעלתה באשר לסיכויי הערעור. ואולם, אין בכך לטעמי כדי להצדיק התערבות במסקנתו, שכן סיכויי הערעור על פסק הדין החלקי אכן נראים, על פני הדברים, נמוכים. כך למשל, טענות הקיזוז שהעלתה המבקשת לא נתמכו בתצהיר מפורט כנדרש בבקשת רשות להתגונן: טענת הקיזוז בגין איחור בביצוע עבודות כלל לא הוזכרה בתצהיר שצורף לבקשת הרשות להתגונן, ואילו טענת הקיזוז בגין גניבת חומרים מאתר הפרויקט הוצגה ללא פירוט או אסמכתאות כנדרש (ראו למשל: ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ(2) 765, 768-767 (1986)). כך גם לעניין טענת המבקשת לפיה החוזה בין הצדדים קובע כי גם לאחר אישור החשבוניות שמורה לה הזכות להעלות טענות נגד החובה לשלם את הסכום שאושר. לא מצאתי כי שגה בית משפט השלום בקבעו כי בהתחשב בכך שהחשבוניות נשוא התביעה אושרו על-ידי המבקשת, מן הראוי היה כי טענה זו תיתמך בתצהיר של מי שאחראי על אישור החשבוניות מטעם המבקשת, אשר הנושא נמצא בידיעתו האישית (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 379 (מהדורה שמינית, 2005)). כמו כן, לא מצאתי להתערב בקביעתו של בית המשפט קמא לפיה לא הוכח כדבעי כי המבקשת כבר שילמה למשיבה סכום של לפחות 120,000 ש"ח למשיבה, ומכאן כי אין להידרש ליתר טענות המבקשת לעניין זה.

9.             כך הם פני הדברים גם באשר לבקשה לעיכוב ביצועה של ההחלטה המחייבת את המשיבה בהפקדת ערובה בקופת בית המשפט כתנאי למתן רשות להתגונן. כפי שקבע בית המשפט קמא, המבקשת לא הראתה מהו הנזק אשר ייגרם לה כתוצאה מהפקדת הערובה במועד. ברי, כי לא מתעורר כל חשש כי במידה ותזכה בערעור לא תוכל היא להשיב לעצמה את הכספים שיופקדו על-ידה ועל כן אין חולק כי ביצוע ההפקדה במועד שנקבע לא יגרום למבקשת נזק בלתי-הפיך. בנסיבות אלו, אין אני רואה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא אף בעניין זה.

10.          אשר על כן, הבקשה נדחית. הצו הזמני שניתן בהחלטתי מיום 10.12.07 מבוטל. לא ראיתי גם להיעתר לבקשה הנוספת שהגישה המבקשת להתיר לה להגיש תשובה לתגובת המשיבה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ב' בשבט תשס"ח (9.12.08).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עכ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: